מוכרים לכולנו השאלות והתשובות לארבעת הבנים בהגדה של פסח.

ננסה לעיין במעט בתשובה לבן הרשע. על שאלת הבן הרשע: "מה העבודה הזאת לכם? "  באה התשובה: "לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו בעבור זה עשה ד' לי בצאתי מצרים, לי ולא לו, אלו היה שם לא היה נגאל"

יש להבין: מהי בעצם התשובה לרשע ומדוע יש להקהות את שיניו? הרי אם הוציא את עצמו מן הכלל זוהי הבעיה מהי הקהיית השיניים ומה חשיבותה?

מסביר הרב קוק בעולת ראי'ה כי יסוד הרשעה היותר עמוקה היא היציאה מן הכלל. הניתוק מהכלל הוא הבעיה הקשה מכל והשייכות היא הדרך לחיבור לכל היהדות כולה.

בדרך זו מסביר הרב חרל'פ  את התשובה לבן הרשע. אכן, קשה ליצור קשר אמיתי עם מי שמוציא את עצמו מן הציבור. הקהיית השיניים היא בעצם לתת מקום לשיניים באשר הם אך לעדן את חדות השן. איך עושים זאת? יש לרומם את הרשע עד שהוא ירגיש חלק מן הכלל. ולכן נאמר בהגדה "אילו היה שם לא היה נגאל" -אך כיוון שהוא כאן איתנו היום הוא חלק מעם ישראל בכל הדורות ולכלליות הזו אנו רוצים לחבר אותו. אנו רוצים שירגיש כי הוא חלק מהמשפחה וחלק מהעם. זוהי מטרתו של ליל הסדר ואנו כהורים רוצים בלילה זה בפרט ובכל השנה בכלל שילדינו ירגישו חלק מהותי מהמסגרות השייכות שלהם כמו המשפחה , העם, בית הספר וכו'.

ליל הסדר מיוחד הוא כחג של משפחה, אחוות אחים וקריאתו של האדם לכל מי שרוצה "כל דכפין" ו"כל דצריך" שיבוא ויצטרף אליו לשולחן החג.

הרב סולוביצ'יק מסביר ( זמן חרותנו עמ 41) כי בפסח פוגש אותנו הקב'ה כקהילה, כציבור. ולכן שמו של משה לא מופיע בהגדה כי הקב'ה מתגלה אלינו כציבור. אנו מכירים ברשע שהוא חלק מהציבור (צדיק, בינוני ורשע) אך פונים אליו מתוך רצון אמיתי שהוא יהיה חלק מאיתנו.

בליל הסדר תפקידינו ליצור את החיבור הזה בשיח המשותף, באהבה וכן בעידון הסגנון.

להקהות את השיניים אין הפירוש לשבור אותם אלא פשוט להוריד את החוד, את הכעס ואת עוצמת המלל. עלינו לעדן את הסגנון ובכלל לשפר את האווירה כדי ליצור שיח של בנייה והתקדמות. אם נדע לעשות זאת, נוכל להוציא גם מבן כזה את הצדיקות המיוחדת שבו.

ליל הסדר הוא לילה של המסורת. בלילה זה מועברים הידע, השקפת עולמנו, המחוייבות שלנו לקב'ה, החזון שלנו- אל החכם והתם, הצייתן והמרדן, המעורב והאדיש.

ודורשי רשומות כבר אמרו כי אם תקהה (תפחית) מ"רשע" גימטריא 570 את שניו (366) נקבל את התוצאה= צדיק (204).

הלכידות המשפחתית סביב השולחן יוצרת מעצמה חיבור, שייכות ושיח אמיתי שגורמת לרשע להתקרב.