"כשאתה חושב שהגעת לקצה היכולת תדחוף עוד, תגלה שיש לך עוד הרבה" - זה היה המוטו של אחיה דסקל הי"ד, שאת הוריו היקרים שלומית ועמוס פגשתי אתמול יחד עם הרב יאיר הרשקוביץ ראש הישיבה בה בנם למד.
אחיה היה לוחם גדוד 51 בחטיבת גולני שנפל בקרב בצפון רצועת עזה.
אחיה למד בישיבת בני עקיבא יבנה שבחיפה, ולאחר מכן החליט להמשיך ללמוד תורה בישיבת קריית שמונה, ללא אף אחד מחבריו מהשכבה. כשהגיע זמן הגיוס, בחר להתנדב לגולני במקום להתגייס לנח"ל עם שאר חבריו מהישיבה - משום שרצה להמשיך את שושלת אביו ששירת בגולני וממשיך לשרת שם במילואים. תמיד עם האני מאמין, תמיד בדרך שלו.
כשפרצה המלחמה והוא נשאר בחוץ כי היה מיועד למכ"ים, הוא זעק מול אביו: "עת צרה היא ליעקב ואני יושב בחוץ?" זה היה אחיה - לא יכול היה לעמוד מנגד כשעם ישראל בצרה.
ההורים מספרים על נער שהיה דוחף את עצמו כל הזמן. בסרטון שצולם כמה ימים לפני שנפל, כל החבר'ה שוכבים ונחים במבנה בעזה, והוא? לומד. תמיד לומד .
בקרב האחרון, אחיה התנדב להיכנס עם המג״ד למבנה תחת אש עם פצועים למרות שידע שיש שם מחבלים וכנראה כבר יש הרוגים בפנים. תשעה לוחמים נפלו באותו הקרב.
בציוד האישי שלו בנמ"ר נמצא נרתיק ובו ספרי לימוד- חוברת לימוד של ישיבת קריית שמונה, מסכת סוכה, שירון שירי קדושה.
הסטיקר שהכינו לזכרו נושא את המשפט "טובת הכלל לפני הכל". זה המסר שקיבל מהבית - יש דברים שהם מעבר לאני, הקב"ה ועם ישראל לפני כל רצון אישי.
פרט אחרון ומרגש שסיפרו לנו הוריו: הרב דרוקמן זצ״ל היה הסנדק שלו בברית , והוא גם נקבר ביום הזכרון של הרב.
הוא גם שייך לשבט הנני בבני עקיבא, דור שלם שחי את האמונה.
למדנו על לוחם, אדם רגיש, אדם של אנשים ורוח. עם ישראל זכה שהיית חלק ממנו. והפסיד המון בלכתך.
לזכרו של אחיה הי"ד