ישבתי אתמול עם משפחת נוילנדר, יחד עם משה ברניקר, מנהל אגף הפיתוח של הרשת, ושמענו על אלקנה – נער שבודק גבולות, שחי על הקצה אך עדיין הצליח להיות תלמיד מצטיין, מתנדב במד״א עוד מתקופת הישיבה, חובש בצבא וסטודנט למשפטים.
לאחר הלימודים הוא המשיך לישיבת מעלות והתגייס במסלול רגיל ולא בהסדר.

שמענו על אדם שבכל מקום אליו הגיע ידע לחבר מיידית בין אנשים, לזהות את החוזקות שלהם ולהרים אותם. גם את הממונים עליו .
כך הוא מצא את עצמו מסייע בחזנות של הימים. נוראים לראש הישיבה שלו , הרב אליהו אידלברג. כך היה גם בלימודים: כבר בתחילת השנה הראשונה למשפטים סיכם את החומר בצורה מעולה, פתח דרייב משותף וחשוב מכל – חשב על חבריו והפיץ את הסיכומים לכולם, עד שחלקם היו בטוחים שהוא מתרגל ולא סטודנט.

נאוה, אמו, אמרה דבר שנגע בי מאוד: כששואלים איך לעזור לילדים ״הטראבלמייקרים״, אולי נכון יותר לשאול – מה אנחנו יכולים לקבל מהם.

ואברי, אביו, הזכיר שהגיבורים לא נהיים כאלה רק ברגע הקרב – הם כאלה כבר קודם, ואחריותנו להבחין בכך ולתת להם את הכלים לצמוח.

אלקנה היה אור גדול, ואחריותנו כחברה היא לשאת את האור הזה הלאה ולהפיץ אותו. להפיץ טוב.

לזכרו של בוגרנו היקר אלקנה הי״ד.