אב לשמונה, איש חינוך. בחרתי לכתוב על הפער בין החלום שאנו חיים, לבין חוסר ההכרה בערכו (לעיתים). דבר המביא לחסרון בתודה, בהערכה, ובעיתות משבר בקולות הקוראים "לשבור את הכלים".
השיר נוגע ביסודות הגאולה המתגלים בנס העצום, במדינת ישראל, שגם בה התהליך הוא לא תמיד בקו רציף אלא נכסה ונגלה, רצוא ושוב, קמעא קמעא, בכתיבת הפרק הבא בתנ"ך, בנבואות המגשמות עלינו לטובה, התלויות כל כולן גם בעינינו הטובה.

 

מְשִישִים רִיבּוֹא
בְּשִבעָה עשׂוֹרִים
לעָם וּמְלוֹאוֹ
בִּמְדִינָת היְהוּדִים

קִבּוּץ גלוּיוֹת
וּבָאוּ האוֹבְדִים
לנחלת אָבוֹת
בּהיוֹתָם שוֹלְטִים

עַיִט לא חָג
וּבָנוּ מְשַסִים
אָשֶר צָג
צָבָא, רִיבּוֹן, שֶמְהָסִים

רָצוֹא וָשוֹב
נִכְסִים נִגְלִים
סוֹב נַסוֹב
הָיִינו כְּחולְמִים

מִתְגַּלְגְּלוֹת מְאִירוֹת
י"ב אֲבָנִים
אֶת הַלֵּב מְחַיּוֹת
בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּטים

מְגַלִּים ג' כּוֹחוֹת
ב"י שְׁבָטִים
בְּמַשָּׂא הַמַּחֲנוֹת
בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם

תּוֹרָה מְאִירָה
בְּשִפְעָת הֶגְיוֹנִים
שְהיְתָה לְשַמָּה
אַלְפָּיִים חוֹרָפִים

סִימָנֵי גֵאוּלָה
בְּעַיִן תוֹבְעִים
בּקִידוּש יָ-ה
הַלֵל קוֹבְעִים

הקדמת מילין…
זכה דורנו בזכות שאין דומה לה, אחרי אלפיים שנות, כננסים על גבי ענקים, לראות עין בעין את הבטחות התורה קורמות עור וגידים, לחיות בנבואות שמתגשמות אחת לאחת, כנגד כל הסיכויים, נוכח כל ההערכות, קמה אלומתי וגם ניצבה.
מי חלם שכך יהיה…, וכל כך מהר התרגלנו, ואולי במעט לתודה התנכרנו. משכך, ראוי להדהד ולהזכיר את ההקשר, את הרקע, את הכמיהה לחמדת אבות, למדינת ישראל – נס העמים, בארץ ישראל – ארץ הפלאות (כלשון הראי"ה זצ"ל).
מבט-על, ממעוף הציפור, מכניס לפרופורציות ונותן מקום נכון, גם לאתגרים המורכבים ביותר שאנחנו חווים, מבלי להקל בהם ראש, ובעיקר נותן ייחוס נכון לעיקר ולטפל, לתיעדוף נכון, ולאורך רוח, שלא עליך המלאכה לגמור, אבל גם אין אתה בן חורין להיבטל ממנה, בכתיבת הפרק הבא בתנ"ך, בו דבר ה' מופיע ומתגלה במציאות חיינו במלוא עוזו.
מבט מפוכח מאיר את דברי הרמח"ל, שאין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל, ואהבה זו משרה הרמוניה על המציאות המגוונת, המורכבת, שלעיתים נצבעת בצבעים עזים ומנוגדים.
מלאכתנו, היא למתק, לעדן, להדגיש ולייעד את המנעד לתכליתו, מאבנים הנלקחות מהירדן תחת כפות רגלי הכהנים, לאבנים המוצבות על לוח ליבו של הכהן הגדול מאחיו כאיש אחד, הנושא את כפיו באהבה.