איש חינוך ומטפל רגשי, אב לשישה בחרתי לכתוב על איחוי קרעים מתוך מבט רגשי ונפשי. לרגש תפקיד משמעותי שיכול לשמש כגשר לאדם ולעולמו.
קיימות לא מעט אמירות בספרות חז"ל המצדדות בעיקרון קיום המחלוקת לשם שמים, בריבוי ומגוון הדעות. קיימת הבנה שיש למחלוקת מקום בגילוי האמת האלוקית, ובלעדי המחלוקת לא יתגלו כל צדדי האמת ותהיה האמת האלוקית חסרה ונעדרת.
כך כתב כתב הרב קוק בסידור עולת ראי"ה:
"יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא יבנה כי אם ע"י צביון אחד בדיעות ותכונות, וא"כ כשרואים תלמידי חכמים חוקרים… וע"י המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דוקא ע"י הערך של ריבוי השלום… שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו.
ואדרבא, גם הענינים הנראים כמיותרים או כסותרים, יראו… שרק ע"י קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות… דוקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ה' יראתו ואהבתו, ואור תורת אמת". )עולת ריא"ה, חלק א' עמוד ש"ל(
אהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום זכה בהעלאת הנרות בבית המקדש ולא בכדי קיים קשר יסודי בין אהבת השלום והרדיפה אחריו להעלאת הנרות בבית המקדש. ועל כך מוסיף הרב: "החנוכה… מציירת את כל המאורות שצריכים להאיר באומה, אור התורה, אור הנבואה, אור החכמה, אור הצדק, אור הגבורה, אור השמחה, אור החסד, אור האהבה וכיו"ב… נראים לנו האורות הרבים בפרטיותם כאילו הם דברים נפרדים, וצריכים הם לפעמים להיות עומדים בפירודם, כדי שלא תמחה צורת כל אחד מהם… ולפעמים הפירודים מביאים גם כן סכסוכי דעות…אמנם מתוך שכל אחד מתגדר להגביר ולהאדיר את הצד הטוב שנפשו נוטה אליו, הכלל מתבנה, והשכלולים מתרבים…" )עולת ראי"ה, חלק א', עמוד תל"ה(.
הלל ושמאי הן דמויות מופת שחלקו במחלוקות הלכתיות גדולות מאוד, אך למרות זאת כבדו מאוד איש את רעהו כפי שמתארת המשנה במסכת יבמות:
אַף עַל פִּי שֶׁאֵלוּ )אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ( פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי.
ר' יהונתן אייבשיץ בספרו "יערות דבש" )ב', ח'( מוסיף עוד נדבך בהקשר למחלוקת הלל ושמאי.
"בזאת יודע, אי המחולקים ובעלי ריבות – זולת הדבר שחלקו בו ומנגדים זה לזה – הם אוהבים גמורים בלב ונפש, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים, אבל אם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה על ידי מחלוקת, זהו שלא לשם שמים, ויתיצב השטן בתוכם, וזהו הסימן מסרו לנו חכמי משנה, איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, כי בכל מחלוקת אומרים שהיא לשם שמים, אמרו כמחלוקת שמאי והלל, שאהבו זה את זה וכבדו זה את זה הנאהבים ונעימים, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים, אבל כמחלוקת קרח ועדתו, שהיו נוטרים איבה ושנאה וכמעט יסקלוהו למשה וכדומה, זו היא שלא לשם שמים".
לצערנו, דרך זו לא חלחלה בקרב חלק מתלמידיהם אשר "לא שימשו כל צרכן".
)המקורות נלמדו ונלקחו מתוך מאמרו של הרב רונן נויבירט ז"ל – מהי מחלוקת לשם שמים.(
הסימן המובהק אותו מסרו לנו חז"ל הוא שניתן לזהות את סממני מחלוקת לשם שמים על פי זיהוי הרגש. אם קיימת אהבה וכבוד הדדי – בידוע שזו מחלוקת שהיא לשם שמים, אך אם זו מחלוקת שהרגשות המובילים הם נטירה, איבה ושנאה הרי זו בוודאות מחלוקת שאינה לשם שמים.
דברי רבי יונתן אייבשיץ פותחים לנו צוהר חשוב מאוד בהבנה של מהי מחלוקת לשם שמים שסופה להתקיים.
האם ניתן להפוך מחלוקת שאינה לשם שמים שמבוססת על שנאה למחלוקת לשם שמים המבוססת על אהבה וכבוד הדדי?
כאשר קיימת מחלוקת שאינה לשם שמים סביר להניח ששני הצדדים החולקים חשים מאוימים ופגועים ומבחינתם הצד החולק מהווה לעיתים סכנה ממשית להמשך קיומו העתידי.
כיצד ניתן להיחלץ ממצב זה ולהרבות שלום בעולם?
ברצוני להציג את עקרונות הצדק המאחה ולהסיק מכך לעניינינו.
מהי הגישה המאחה?
הגישה המאחה היא תפיסת עולם הרואה במערכות יחסים את ליבה של חברה חיובית ומשגשגת. היא מתמקדת בפיתוח ובטיפוח מערכות יחסים מתוך תפיסה בסיסית של כל אדם כחיובי ובעל ערך, ומתוך האמונה שאם צרכיו של הפרט מקבלים הכרה והוא זוכה ליחס הוגן, גוברת נכונותו לקחת אחריות למעשיו ולסביבתו, להימנע מפגיעה באחרים ובמידה שפגע – לתקן ולפצות את הנפגעים. כשמערכות היחסים טובות והדוקות יכולה הקהילה לאכוף ביתר יעילות את הנורמות והחוקים שלה על חבריה, והיא מתמודדת ביתר הצלחה עם קונפליקטים ועבירות.
עקרונות הגישה המאחה נמצאים במקורותיהן של הדתות הגדולות, וביסודותיה של כל חברה מסורתית. הגישה מייחסת מקום נכבד למשפחה ולקהילה. היא רואה בהן זכאיות ואחראיות לקחת חלק בחינוך בניהן ובנותיהן, בקביעת נורמות התנהגות ובאכיפתן.
הגישה המאחה מציגה תפיסת צדק, המתמקדת בתיקון הנזק שנגרם לאנשים ולמערכות יחסים. תפיסת הצדק המאחה דוגלת בשיתוף בעלי העניין הישירים בכל אירוע. היא נותנת הזדמנות לנפגעים לבטא את פגיעתם ואת צרכיהם. לפוגעים היא נותנת הזדמנות לקחת אחריות למעשיהם, לתקן את הנזק שגרמו ולפצות את הנפגעים. הדבר מאפשר להם לשקם את שמם הטוב, לפתח אמפתיה כלפי הזולת ולהתקבל בחזרה לחיק הקהילה כחברים חיוביים התורמים לרווחתה.
"השיח המאחה מציע חוט המקשר בין תאוריה, מחקר ומעשה בתחומים שונים ומגוונים. בכל מקום שיש בו אנשים – מתקיימות בו מערכות יחסים אותן ניתן לנהל בדרך מאחה, או בדרך שאינה מאחה. הגישה המאחה דוגלת בהשבת סמכות ואחריות לידי קהילות ומשפחות. היא מציעה לאגם משאבים מקצועיים ולגייס מעגל תומכים רחב ככל הניתן. מעגל זה יוצר רשת רחבה ותומכת, ובכוחו להציב גבולות ברורים ולאכוף אותם, תוך שהוא מסייע למי שמתקשה לעמוד בגבולות הללו ונותן לו את התמיכה הדרושה לו לעשות כן".
)מתוך אתר המרכז הישראלי לגישות מאחות(
אומנם גישת הצדק המאחה מקורה בדין הפלילי, הגישה מתמקדת בצרכי הקורבנות והפושעים, במקום הצורך למצות את החוק היבש, או להעניש את העבריין. אך לפי ההבנה שכאשר נוצרות מחלוקות אידיאולוגיות גדולות בין זרמים שונים, נוצר קיטוב גדול וכל זרם חש קורבן במקרה בו תמומש בפועל האידאולוגיה החולקת.
האם ניתן להשתמש בגישה זו למחלוקות פוליטיות או אידיאולוגיות?
תשובה לכך מצאתי במאמרו של אלון ניומן, "סקירת תאוריות ויישומים בצדק מאחה":
"אין זה מקרי שמקורן של הרעיונות של צדק מאחה אשר החלו להתפשט בעולם בסוף שנות ה-80, היה בקהילה שבטית עתיקה )בני העם המאורי מניו-זילנד.) רעיונות כאלו, המבוססים על קהילה פעילה, על שיתוף פעולה ולקיחת אחריות, ועל מערכת ערכים מוסכמת פחות או יותר, מתאימים לסיטואציה הפרה-מודרנית, של החיים בקהילות קטנות.
עם זאת, אין מקריות גם בכך שרעיונות הצדק המאחה שבים ועולים ומעוררים עניין בעידן הנוכחי. היום, במה שמכונה "העידן הפוסט-מודרני", אנו ערים יותר להשפעות השליליות של ההסתמכות על מוסדות המדינה לפתרון בעיות אנושיות. מערכות החינוך, הבריאות והצדק הן עצומות בגודלן, ונותנות שירות לאוכלוסייה גדלה והולכת בתנאים ובמשאבים הולכים ומצטמצמים. השימוש השיטתי במערכות הציבוריות בתחומים אלו ואחרים גורם לתלות הולכת וגוברת במדינה, ובמקביל, להחלשה של כוחות מקומיים וטבעיים. תהליך מעגלי זה גורם בהכרח לתחושות של ניכור וחוסר שביעות רצון אצל ציבור גדל והולך, המעוניין לקבל שליטה והשפעה רבה יותר על חייו. במקביל לתופעה זו, אנו גם עדים לתופעת היציאה מהעיר, והתפתחות היישובים הקהילתיים האינטימיים יחסית. תופעות אלו מחזירות למרכז הבמה תהליכים של פתרון בעיות המערבים את הצדדים באופנים סמכותיים פחות, והמקנים להם יותר השפעה.
בגישת האיחוי קיימים כמה קווים מנחים שבעזרתם ניתן לממש בפועל שיח מאחה:
1 ."מסרי אני" )סוג של מסר תקשורתי שפיתח מרשל רוזנברג כחלק מעבודת פיתוח אסכולת ה"תקשורת הבלתי אלימה"(, בהם הנפגע משתף את הפוגע ומדווח לו על הפגיעה מבלי לתקוף את הפוגע ולהאשימו.
2. הימנעות מהרצאות והטפות. חשיפה לפגיעה של הזולת תעודד אמפטיה. הטפות יגרמו, מאידך גיסא, לתגובה הגנתית ויחסמו את הדרך לאמפטיה.
3. התייחסות לכל מקרה או קונפליקט כאל הזדמנות ללמידה.
קיימים עקרונות וקווים מנחים נוספים ששייכים לדין הפלילי ולכן לא הובאו במאמר זה.
במאמר זה ניתן אולי לראות כיצד ללמוד את מאמרי חז"ל שנראים לעיתים כאוטופיה אך מימושה נראה כתלוש מהמציאות. אך אם נפנים את עקרונות השיח המאחה נוכל להבין יותר את צדדי המחלוקות, לקחת אחריות במקרים בהם פגענו בשוגג באנשים שמחזיקים בדעה אידיאולוגית שונה ובכך נרדוף שלום ונרבה שלום בעולם.
מכל האמור לעיל, בשיח המתנהל כיום בחברה הישראלית עלינו לנהל שיח מתוך אחריות גדולה מאוד, לנהל דיאלוג מתוך הקשבה אמפטית ואקטיבית, לפנות ב"מסרי אני" מבלי לשפוט או לזלזל בצד החולק ובעיקר לקחת את המשבר כהזדמנות לחולל שינוי פנימי ועמוק.